החלטה בתיק בר"ם 6793/12

           בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיאה ע' מודריק) בגדרה התקבלה בקשת המשיב לעיכוב הליכים בשתי עתירות מינהליות שהגישו המבקשים עד למתן פסק דין בעע"ם 7335/10 ל. נ' קצין התגמולים - העוסק בשאלה דומה לזו שמתעוררת בעתירות שהגישו המבקשים.

• 1.             נכי צה"ל שהוכרו בידי הגורמים המוסמכים (להלן: מוטבים) זכאים להטבות כספיות שונות. חלק מהטבות אלו מוענקות להם לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים), וחלקן מוענקות מכוח הנחיות אגף השיקום במשרד הביטחון (להלן: אגף השיקום ו-ההטבות הנוספות). לעיתים אורכים הליכי ההכרה בזכאות שנים אחדות. הטבות מכוח חוק הנכים משולמות למוטבים למפרע מיום הפגיעה או מיום הגשת התביעה להכרה בנכות המזכה, לפי סעיף 18 לחוק הנכים. זאת בניגוד להטבות הנוספות, שמשולמות מיום ההכרה בזכאות בלבד, ואשר בגינן מוטבים אינם זכאים להחזר רטרואקטיבי. אי הקניית הזכות לקבל את ההטבות הנוספות למפרע מיום הפגיעה או מיום הגשת הבקשה להכרה בנכות המזכה, בשונה מהטבות מכוח חוק הנכים, נעוצה בהוראת אגף השיקום מס' 80.23 (להלן: הוראה 80.23).
•  
• 2.             ביום 25.7.2010 ניתן פסק דין בעתירה מינהלית שהגיש נכה צה"ל נגד תוקפה של הוראה 80.23 (עת"מ (מינהליים ת"א) 1860/07 ל. נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.8.2010)). בפסק דין זה ביטל בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת מ' אגמון-גונן) את הוראה 80.23 וקבע כי ל. יקבל את ההטבות הנוספות מן המועד שבו קיבל את ההטבות המשולמות לו לפי חוק הנכים. המדינה הגישה ערעור על פסק הדין והוא תלוי ועומד לפני בית משפט זה וקבוע לדיון ביום 4.3.2013. בד בבד עם הגשת הערעור בעניין ל., הגישה המדינה בקשה לעכב את ביצוע פסק הדין. ביום 17.11.2010 קיבל בית משפט זה (השופט ח' מלצר) את הבקשה לעיכוב הביצוע בקובעו, בין היתר, שמאזן הנוחות מטה את הכף לעכב את הביצוע עקב קושי שייווצר לגבות חזרה את הכסף שישולם למוטבים אם יתקבל הערעור. עוד הוטעם כי הסוגיה נמצאת כעת בהליכי חקיקה שנועדים להסדיר את מועדי קבלת ההטבות הנוספות ואת תחולתן למפרע. בית המשפט קבע כי המשיב רשאי להמשיך לפעול לפי הוראה 80.23 עד להכרעה בערעור שהוגש בעניין ל. או עד למתן החלטה אחרת. בקשה לביטול ההחלטה לעיכוב ביצוע שהגיש ארגון נכי צה"ל, בעל דין בעניין ל., נדחתה על ידי השופט מלצר ביום 22.11.2012.

• 3.             ביום 29.12.2010 הגישו המבקשים 4-2, נכי צה"ל שהוכרה זכאותם להטבות, עתירה מינהלית שבמסגרתה עתרו לחייב את המשיב להעניק להם את ההטבות הנוספות למפרע, בניגוד להוראה 80.23. המבקשים סמכו את עתירתם על פסק הדין בעניין ל.. ביום 12.2.2012 אוחדה עתירה זו עם עתירה דומה שהגיש המבקש 1, שבה נתבקש סעד זהה. לאחר שנערך דיון מוקדם בעתירות, נעתר בית המשפט קמא (כב' סגן הנשיאה ע' מודריק) לבקשת המשיב לעכב את ההליכים בעתירות עד להכרעה בערעור בעניין ל.בקובעו כי העתירות שלפניו מעלות שאלות משפטיות דומות לאלו שיידונו בערעור בעניין ל.; שההכרעה בערעור צפויה להשליך עליהן באופן משמעותי ואולי אף לייתר את מקצתן או כולן; ושממילא אין המבקשים יכולים לממש כל סעד שיפסק לטובתם כל עוד פסק הדין שניתן בעניין ל. מעוכב לפי החלטה של בית משפט זה.

           מכאן הבקשה שלפניי.

• 4.             לטענת המבקשים, ההחלטה לעיכוב ביצוע אינה מונעת דיון ומתן פסק דין בעניינם. זאת אף אם כפועל יוצא ממנה יעוכב ביצועו של פסק הדין, ככל שהתוצאה הסופית תצדיק זאת. קיום הדיון יסייע - להשקפתם - להקדים את המועד שבו תוכרע המחלוקת באורח סופי. לשיטתם, האמור נכון גם בהתחשב בהשלכות אפשריות על גורלן של העתירות של חקיקה עתידית או פסק דין של בית משפט זה בעניין ל.. עוד נטען שמאחר שהמבקשים אינם צד להליך שמתנהל בעניין ל., עומדת להם הזכות לקבל את יומם בבית המשפט.

•            המשיב סומך את ידיו על החלטתו של בית המשפט קמא. בין היתר, נטען שאין טעם לכלות זמן שיפוטי בדיון בעתירות מקום שהכרעת בית משפט זה בערעור בעניין ל. עתידה להשליך על גורלן באורח משמעותי, ובפרט כאשר הערעור קבוע לדיון בחודש מרץ 2013. עוד נטען שאף אם יינתן בעתירות סעד, הוא לא יהיה בר מימוש עד להכרעה בערעור בעניין ל..

• 5.             לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה שדין הבקשה להידחות. זאת אף מבלי להידרש לשאלה אם ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה דנן, אשר על פני הדברים אינה מוגדרת כ"החלטה אחרת" שניתן לערער עליה בסמוך לאחר הינתנה, שלא במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי, כמפורט בסעיף 12(ב) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 (ראו במיוחד סעיף 12(ב)(3ט) סיפא). כידוע, ככלל תמעט ערכאת הערעור להתערב בהחלטות הנוגעות לאופן ניהול הדיון, נושא שלגביו מסור לערכאה המבררת שיקול דעת רחב (השוו: רע"א 7214/00 מורשת בנימין למסחר ובניה (קרני שומרון) נ' בר חן (לא פורסם, 25.3.2001)). לא ראיתי לחרוג מן הכלל ולהתערב בהחלטת בית המשפט קמא לעכב את הדיון בעתירות שהגישו המבקשים עד למתן פסק הדין בערעור בעניין ל.. אין חולק כי להכרעתו של בית משפט זה בערעור בעניין ל. - העוסק אף הוא בחוקיותה של הוראת 80.23 - יש השלכה ישירה על העתירות שהגישו המבקשים, והכרעה בו עשויה לייתר את הצורך לדון ולהכריע בהן. כמו כן, כל עוד פסק הדין שניתן בעניין ל. מעוכב בהחלטת בית משפט זה, ממילא המבקשים לא יוכלו ליהנות מפירותיו אף אם יזכו בעתירתם (ואיני מביע עמדה בסוגיה זו). בהתחשב בעובדה שדיון בערעור בעניין ל. קבוע ליום 4.3.2013; בכך שהמבקשים לא הצביעו על נזק בלתי הפיך שייגרם להם אם לא יעוכב הביצוע; ובהתחשב בכך שהחלטתו של בית המשפט קמא עשויה להביא לחיסכון בזמן שיפוטי - לא מצאתי עילה להתערב בשיקול הדעת הרחב המוקנה לערכאה הדיונית בכגון דא.

           אשר על כן, החלטתי לדחות את הבקשה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, ‏כ' בכסלו התשע"ג (‏4.12.2012).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   

מרכז מידע, טל' 077-2703333  ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: